ממה עשויים שביטים, מה גורם להם לייצר זנב של מיליוני קילומטרים, מי האמורא שתיאר לפני כ-2000 שנים תופעה מחזורית של שביט ומה הקשר בין שביטים למטאורים ולתופעת "כוכבים נופלים" שחורכים את השמיים? שווה קריאה
כתיבה: משה גלנץ
שביט, או כוכב שביט, הוא גוף שמימי קטן הדומה לאסטרואיד, אך מורכב בעיקר מקרח ואבק מלוכלך (בגזים וחומרים נוספים) וכוח הכבידה שלו קטן מאוד. במערכת השמש יש מיליוני גופים שמימיים כאלו שיכולים לייצר את הזנב המפורסם. אך רובם נמצאים בקצה המערכת במרחקים של מיליארדי קילומטרים מהשמש. אך מפעם לפעם מתרחש משהו באזורים קפואים ורחוקים אלו – התנגשות בין 2 גופים או מעבר של גוף עם מסה גדולה שמשנים את מסלולם של השביטים. התוצאה: גוף קפוא שנזרק פנימה אל תוך מערכת השמש.
כאשר השביט עושה את דרכו לעומק מערכת השמש במסלול אליפטי קיצוני הוא ייוותר קפוא כל עוד הוא מספיק מרוחק מהשמש. אך כאשר הוא מגיע אל מרחק של כ-200 מיליון קילומטרים פניו של השביט מתחילים להתחמם והמים שעל פניו להתחיל להתנדף ממנו. האבק שהיה כלוא בקרח הנמס גם מתחיל להתעופף מפניו ולכן ניתן לראות שלשביט יש שני זנבות, האחד צהבהב והשני כחלחל, שאורכם יכול להגיע למיליוני קילומטרים.
אמנם במרבית השביטים ניתן להבחין רק באמצעות טלסקופ, אך מדי עשור לערך חולפים סמוך לכדור הארץ גם שביטים שניתן להבחין בהם גם בעין. אחד כזה חלף בחודשי יוני-אוגוסט 2020 וזכה לשם NEOWISE - על שמו של מגלהו - טלסקופ החלל NEOWISE. בהחלט מרגש.
תופעת השביט כבר מתועדת לפני אלפי שנים. רק שבעבר, לא ידעו בני אדם את מקורם ומהיכן הגיע העצם בעל הזנב הארוך, ולכן הופעתו הפתאומית של השביט והיעלמותו המהירה הטילו אימה על האדם ונחשבו לאות מבשר רעות.
השביט המוכר ביותר הוא השביט ”היילי“ - עליו מספר רבי יהושע בן חנניה בתלמוד הבבלי לפני כ-2000 שנים: "כוכב אחד לשבעים שנה עולה ומתעה את הספנים", מתאר. והוא אכן צדק.
שביטים קרויים על שמו של המגלה שלהם, כך שאם אדם בשם משה כהן יאתר שביט שאף אחד לא גילה לפניו, שמו של השביט יהיה 'משה כהן', וכך יכנו אותו בכל העולם. זו הייתה הסיבה שהאסטרונום הצרפתי שארל מסיה, שחי לפני כ-200 שנים חיפש בלילות שביטים אחרי שבגיל 14 חזה בשביט 'האלי' והחליט שאת חייו יקדיש לאסטרונומיה. הוא אמנם תיעד שבעה שביטים שקרויים על שמו, אך במקביל הוא גם יצר את הקטלוג האסטרונומי הראשון - קטלוג מסיה, ובו 110 עצמים שמיימיים: גלקסיות, צבירי כוכבים וערפיליות שמבחינתו היו רק אובייקטים 'לא מעניינים' שיכולים להיראות כמו שביטים למרות שהם אינם. כיום אנחנו יודעים שהם דווקא העצמים הכי מרתקים בשמי הלילה.
אגב, הסיבה שהשביט 'האלי' לא קרוי על שמו של רבי יהושע, אלא על שמו של אדמונד האלי, היא משום שהאלי היה הראשון שזיהה במאה ה-17 שההופעות הקודמות המתועדות של שביט, הן בעצם הופעות של אותו שביט המבקר באזורנו אחת ל-76 שנים. הוא אף חזה את שנת הופעתו הבאה ב-1757.
נבואתו אכן התגשמה, (עם סטיה של 618 יום), אך הוא לא זכה לראות את שובו של השביט. האלי מת בשנת 1742 - לא מעט שנים קודם להופעתו המחודשת.
השביט 'האלי' ממשיך להיות עקבי. ב-1986 הוא חלף בסמוך לכדור הארץ והוא צפוי להופיע שוב בשנת 2061. עד אז נוכל ליהנות משאריות האבק שהוא הותיר בחלל. חלקיקי האבק מהשביטים הם אלו שאחראים לתופעה מרתקת ויפה לא פחות - המטאורים - או בשמם המוכר ”כוכבים נופלים". כוכבים לא נופלים. מה כן? מטרי מטאורים מתרחשים כאשר כדור הארץ חוצה בתאריכים קבועים במסלולו סביב לשמש את ענני האבק שהותירו אחריהם השביטים. חלקיקי האבק נמשכים בכוח המשיכה ונשרפים באטמוספרה ואנו יכולים לראות שובלי אש שחוצים מעלינו.
איזה קסם אה?
"כל השמיים הוארו ברקטות שטסו לכל הכיוונים"
מתי התחילו להבין שהסיבה שהשמיים מתמלאים בכוכבים נופלים קשורה אולי לתופעת השביטים? ככל הנראה בלילה של ה-12 בנובמבר 1799, במטר מטאורים הקרוי 'ליאונידים'.
מטר הליאונידים נחשב לאחד המטרות המפורסמים ביותר והוא מתרחש בכל שנה באמצע נובמבר. תיאורים לאורך ההיסטוריה של התפרצויות וסופות מטאורים של המטר הזה התגלו בתרבויות שונות ובמקומות גיאוגרפיים שונים. אחד מהם שייך לאנדרו אליקוט (Ellicott) אחד הגיאוגרפים הבכירים של ארצות הברית. בלילה של ה-12 לנובמבר 1799 בעת שעסק בשרטוט גבולותיה של ארצות הברית בשנים לאחר שזכתה בעצמאות, הוא ישן בחדרו על סיפונה של ספינה מול חופי פלורידה כשבשעת לילה מאוחרת נשמעו דפיקות חזקות על דלת חדרו.
"בוא מהר החוצה", קראו לו המלחים בבהלה. אליקוט זינק ממיטתו, וכשעלה על סיפון האונייה, נתגלה בפניו מראה שלא ישכח לעולם. עשרות אלפי מטאורים פילחו את הרקיע במשך שעות ארוכות עד לזריחה, משאירים מאחוריהם שובלי אש.
ביומנו תיאר אליקוט כי "הייתה זו תופעה מדהימה ומפחידה. זה היה כאילו כל השמיים הוארו ברקטות שטסו לכל הכיוונים ואני חששתי שמא בכל רגע יפלו כמה מהם על כלי השיט שלנו".
ב-1833 - 34 שנים לאחר מכן תופעה זו חזרה על עצמה - רק שהפעם צפו בהתפרצות מטר המטאורים בכל העולם, ובעיתונים תיארו הצופים הנרגשים את המחזה הנדיר והמרשים.
אסטרונומים, מדענים והיסטוריונים החלו לחקור את התופעה לעומקה וגילו כי בכל 33 שנים לערך יש תיעוד ממקומות שונים ברחבי העולם על מטר מטאורים חריג במיוחד באמצע חודש נובמבר שנראה נובע מתוך קבוצת הכוכבים 'אריה' (LEO).
בהסכת "עושים היסטוריה" שעוסק בתופעת המטאורים, מספר רן לוי כי כבר ב-1202 תיאר ההיסטוריון המוסלמי אל דהבי את הלילה הנדיר: "הכוכבים לא היו שקטים הלילה ועפו בשמיים כמו נחילי ארבה. הדבר המשיך עד אור הבוקר ואנשים רבים נראו מבועתים והחלו ליפול על בירכיהם ולהתפלל לאלוהים". גם היסטוריון פורטוגזי תיאר ב-1366 מראה דומה:
"הייתה זו תנועה של כוכבים שאיש לא ראה קודם לכן. מחצות הלילה והלאה החלו הכוכבים לנוע לכל הכיוונים. הם נפלו מהשמיים במספרים כה גדולים ובכזו צפיפות שנדמה שהשמיים כולם עלו בלהבות. מי שראו את המחזה הזה נמלאו פחד וחרדה, והיו משוכנעים שהם עומדים למות והעולם הגיע לקיצו".
בשנים לאחר מכן התגלה הקשר בין המטר לבין מסלולו של השביט 'טמפל-טאטל'. שביט זה מקיף את השמש במסלול של כ-33 שנים ובכל פעם כשהוא מתקרב אליה הוא מותיר זנב עצום ועשיר באבק, וכאשר כדור הארץ חולף בתוכו מתרחש התפרצות של מטאורים שהולך ופוחת מידי שנה עד לביקורו הבא באזורנו. וכך גם כל שאר מטרות המטאורים – הפרסאידים, הג'מינידים, האורינידים וכו' שמתרחשים לאורך השנה. כולם מתרחשים בגלל כוכבי שביט שהשאירו מאחוריהם שובל של אבק, וכדור הארץ בדומה לשואב אבק עצום, מושך את החלקיקים הקטנים ושורף אותם באטמוספירה.
לצערנו, סופת מטאורים כפי שאנדרו ראה, לא תתרחש ככל הנראה עד לנובמבר 2099. הסיבה לכך קשורה לכוחות הכבידה של כוכב הלכת צדק על השביט 'טמפל-טאטל'. בפעמים הבאות בהן יחלוף בקרבת השמש (ב-2032 וב-2065), טמפל-טאטל יוסט מעט ממסלולו וענן האבק שהוא יותיר אחריו, לא יהיה בתוך מסלולו של כדור הארץ סביב לשמש, אלא רק בשוליו, ולכן הצפי הוא למטר עשיר מאוד באותן שנים, אך הרבה פחות מהלילה של ה-12 לנובמבר 1799.
בשירת הכוכבים מקיימים באירועי מטרות המטאורים הנחשבים הפנינג כוכבים והדרכות עם טלסקופים באזור ירוחם. מוזמנים לעקוב אחרינו ולהגיע להגשים איתנו את המשאלות.
איך תוכלו לצפות במטר בנוחות? תכינו לכם תרמוס גדול עם תה חם, מזרנים או מחצלת, כרבוליות ושמיכות חמות, וגם ביגוד חם, וצאו למקום חשוך - עדיף בנגב כמובן :), או ברמת הגולן, שכבו על הגב ותביטו לשמיים.
מה תהיה המשאלה שלכם הפעם? מוזמנים לספר לנו בתגובות.
