הבאנו לך את כל הסיבות לצאת לתצפית כוכבים

אלפי שנים חלפו מאז החלה האנושות לצפות ולעקוב אחר גרמי השמיים. עד כדי כך שהאסטרונומיה הפכה להיות בעת העתיקה אחת משבע האומנויות שכל בן תרבות חייב להכירן.

 
השמיים סיפקו תשובות לכל דורש. דרך הפניית העיניים כלפי מעלה ניסה האדם לנסות לדעת מה צפוי להתרחש בכדור הארץ. לא תמיד עבדו התחזיות, אך במבחן התוצאה בדבר אחד השמיים תמיד דייקו - הזמן. עונות הופעתם של כוכבי השמיים וקבוצות הכוכבים ברקיע העניקו בפעם הראשונה לאדם את היכולת לבנות לוח שנה. כך יכלו החקלאים, המלומדים, הימאים, ואפילו רוכבי השיירות לדעת מתי מגיעה עונת הקציר, התקופה בו צריך לזרוע את השדות, ימי היובש בהם ניתן לצאת למסעות ארוכים, או לחילופין התקופה בה יש ליצור מחסה לצאן ולבקר מפני הגשם והקרה.

מיקומם היחסי של הכוכבים ברקיע לא משתנה (כוכבי השֶׁבֶת - ומכאן שמם, שמיקומם קבוע בכיפת השמיים), אך סיבובו של כדור הארץ סביב לשמש לאורך השנה משנה לאיטו את מראה כיפת השמיים, כך שיש תקופות שבהן יופיעו כוכבים מסוימים אך בעונות אחרות הם לא ייראו כלל. כאשר כוכב מוכר היה שוב מופיע בתחילת הלילה או קצת קודם זריחת החמה, היו הקדמונים יודעים לפיו כי עונה חדשה הגיעה או עונה הגיעה לסיומה.

במצרים העתיקה היו מתקיימות חגיגות ראש השנה בשיא הקיץ סביב ימי הצפת הנילוס, בזכות העובדה כי בכל שנה מחדש הנילוס עולה על גדותיו בתקופה זו ומשקה את שדותיהם של תושבי המעצמה החקלאית הגדולה של העולם העתיק. מי שסימל עבור המצרים את תחילת התופעה העונתית היה הכוכב "סיריוס" - כוכב השֶׁבֶת הבהיר ביותר, שהחל להפציע מחדש לפנות בוקר, לאחר תקופה בה הוא לא נראה כלל בשמי הלילה. סביבו נכרכו אינספור סיפורים ומיתוסים שליוו את תרבותה של מצרים.

בעמים אחרים, הכוכב "ספיקה" ייצג את השיבולת בידה של הבתולה פרספונה – בתה של אלת התבואה דמטר, בזכות העובדה שהוא מופיע לאורך כל הלילה בתקופת הקציר, וכך ידעו הקדמונים (ללא תלות במזג האוויר המשתנה מיום ליום) לחשב מתי הגיע הזמן בו צריך להכין מקום באסם ולצאת עם המגל אל השדה. ואלו רק 2 דוגמאות מיני ספור.

עוד סיבה שהביאה את בני האדם להרים את הראש, היא העובדה שהשמיים היו ה-WAZE בימי קדם. כוכב הצפון המוכר, הוא דוגמה לכוכב שיכול לתת לנו את הכיוון המדויק שאליו אנו רוצים להגיע. אם איתרתי אותו בשמיים אני יודע היכן הצפון ממוקם, וכך יש לי את היכולת לדעת היכן נמצאים שאר הכיוונים.

 
אבל גם אם נתעלם מכל אלו, כי היום יש WAZE, שעון ולוח שנה בכל טלפון נייד - אז מי בכלל צריך להביט לשמיים, יש סיבה אחת שממנה לא ניתן להתעלם: מראה של אלפי נקודות אור המנצנצות בשמיים על רקע חשכת הלילה. זהו מראה כה יפה וקסום שקשה להוריד ממנו את העיניים.

היום לרבים מאיתנו אין מושג מה בכלל מפסידים. המצאת הנורה על ידי תומאס אדיסון במהלך המאה ה-19 אמנם שיפרה את איכות חיינו ללא שיעור, אך היא הרחיקה אותנו ממורשת עתיקה בת אלפי שנים והיסטוריה אנושית שעבורה מראה של שמיים זרועי כוכבים היה הדבר הטבעי ביותר - גם לאלו שהתגוררו במרכזי הערים הגדולות של אותם ימים.

קחו לדוגמה את האסטרונום שארל מסייה שחי לפני קצת יותר מ-200 שנים בפריז. מסייה התאהב באסטרונומיה לאחר שבילדותו צפה בכוכב שביט בעל שני זנבות בשמי פריז וגרם לו לרצות לצוד בעצמו שביטים. כך הצליח לתעד בטלסקופ הקטן שהיה ברשותו, גלקסיות, צבירי כוכבים, ערפיליות וכל המראות היפים ביותר בשמיים - גם ממרכז הבירה הצרפתית.

היום אין שום סיכוי לראות כוכבים מפריז. אבל עיר האורות האירופית אינה היחידה שסובלת מזיהום אור כבד. בכל המדינות המפותחות - וגם פה בישראל, כמעט ולא נותרו מקומות חשוכים מספיק כדי לראות שמיים זרועי כוכבים, או את שביל החלב החוצה את השמיים במלוא תפארתו.

אולם בבואנו כיום למדבר בשעות הלילה, אנו יכולים ליהנות שבעתיים מהתצפיתנים באלפי השנים שחלפו. בתקופות קדומות היו השמיים מלאים באלים ובדמויות מיתיות שסביבם נכרכו סיפורי אגדות מרתקים, וכיום עם התפתחות עולם המדע, יש ביכולתנו לשלב את הידע העתיק שנצבר ולהמשיך ולצלול אל תוך הכוכבים. להבין ממה הם עשויים, מדוע הם מפיצים אור, כמה הם גדולים, מה גורם לגלקסיות להתרחק מאיתנו, מה ההבדלים בין כוכבי הלכת לשאר הכוכבים ואיך אפשר להבחין ביניהם ללא מאמץ, כיצד מודדים את מרחקם הבלתי נתפס של הכוכבים מאיתנו, ומדוע מבט לעבר השמיים זרועי הכוכבים יהיה בעצם תמיד מבט אל העבר.

​

אני מזמין אתכם לתצפית כוכבים מרתקת שמשלבת בין היסטוריה, מיתולוגיה, אסטרונומיה ומדע. יש לי תחושה שעיניכם ימשיכו לנצנץ מאור הכוכבים זמן רב לאחר שתחזרו לשגרה.

​

מחכה לכם
משה גלנץ