כוכב הלכת מאדים מזוהה עם אלי המלחמה היווני "אַרֵס" ו"מַארְס" הלטיני ו"נֵרְגַל" הבבלי. הסיבה הרווחת הייתה צבעו האדמדם - צבע הדם. אך ייתכן מאוד כי הסיבה העיקרית היא דווקא מסלולו המשונה בשמיים - תנועת המלחמה. פרק ראשון בסדרה על שמותיהם של כוכבי הלכת
כתב: משה גלנץ
אחד מסיפורי המלחמה הטובים ביותר שנכתבו מאז ומעולם - כיבוש טרויה במאה ה-12 לפנה"ס, מתואר היטב בשירתו של הומרוס, גדול משורריה של יוון העתיקה.
על פי המיתוס, היוונים לכאורה נסוגים ובורחים פעמיים. הראשונה כאשר אגממנון מוביל את צבאו לתקוף את חומות טרויה, אך בשל מתקפות החיצים הרבות ופיקודו של הקטור על צבא טרויה - נהדפת ההתקפה על טרויה והיוונים חוזרים אל החוף ומלקקים את פצעיהם.
הפעם השנייה מתרחשת כאשר היוונים מבינים כי אין ביכולתם לכבוש את טרויה בקרב ולכן מתכננים תחבולה, סוס טרויאני - סוס עץ ענק כסליחה לאל הים היווני פוסידון. הסוס מוצב מול חומות העיר בזמן שכל הלוחמים היווניים נסוגים עם צי הספינות אל תוך הים.
תושבי טרויה מכניסים את הסוס לתוך חומות העיר כדי לגלות מאוחר מידי שבכך הם הביאו על עצמם את סופם. בקרבו של הסוס מסתתרים עשרות לוחמים יווניים שפותחים את השערים מבפנים. איך זה נגמר? בסוף כולם יודעים.
איך זה קשור למאדים? כוכב הלכת מאדים מזוהה עם אלי המלחמה היווני "אַרֵס" ו"מַארְס" הלטיני ו"נֵרְגַל" הבבלי. הסיבה הרווחת הייתה צבעו האדמדם - צבע הדם. אך ייתכן מאוד כי הסיבה העיקרית היא דווקא מסלולו המשונה בשמיים - תנועת המלחמה.
במעקב במשך תקופה אחר מאדים בשמיים, תוכלו להבחין שהוא נראה רוב הזמן נע על רקע הכוכבים לכיוון כללי מזרח (בדומה למטוס שחוצה את השמיים על רקע הכוכבים - כמובן באיטיות רבה יותר), אך מדי שנתיים לערך הוא לפתע נעצר למשך מספר ימים ומתחיל לנוע לאחור לכיוון מערב. כעבור חודשיים הוא נעצר שוב למספר ימים וחוזר לנוע מזרחה.
המצרים כינו את מאדים "סֶקְדֶר אֶף אֶם חֶטרֶט", שפירושו "הנע לאחור", ובבבל העתיקה כינו אותו "בִּיבּוּ" שפירושו "כבשת פרא". אמנם גם כוכבי הלכת צדק ושבתאי נסוגים לאחור אחת לתקופת מה, אך אצל מאדים תנועת הנסיגה בולטת במיוחד.
כמה אסטרונומים ומתמטיקאים, בראשם האסטרונום קְלָאוֹדִיוּס פְּתוֹלֶמָאיוֹס - המוכר יותר בשם תַּלְמַי, בדקו את הבעיה לאורך כמה מאות שנים ופיתחו פתרון ערמומי - צירופים של מעגלים בתוך מעגלים שכוכבי הלכת עושים במסלולם, פתרון שעלה בקנה אחד עם צו השלמות המעגלית של הפילוסופים אפלטון ואריסטו וההנחה שרווחה כי הכול נע סביב כדור הארץ.
אך לא כולם היו מרוצים מהפתרון ומדי פעם הושמעו דברי ביקורת על המודל המסובך. המלך אלפונסו העשירי שחי במאה ה-13 בספרד צוטט כאומר: "אילו ריבון העולם התייעץ איתי לפני שהתחיל בבריאה, הייתי ממליץ על משהו פשוט יותר". אבל הסיפור באמת הרבה יותר פשוט.
מדוע כוכבי הלכת נעים לאחור? נסיגת מאדים מתרחשת משום שאנו עצמנו נמצאים על פני גוף שנע בעצמו בחלל - כדור הארץ. מכיוון שלמאדים לוקח להקיף את השמש 686 ימים בקירוב ולכדור הארץ כ-365 ימים, אזי בכל סיבוב אחד של מאדים את השמש, כדור הארץ יספיק להקיף אותה כמעט פעמיים - ובשלב כלשהו עוקף אותו בסיבוב. ולכן מדובר באשליה שמקורה בתנועה היחסית של שתי הפלנטות. אם תסעו ברכבת שתעקוף רכבת אחרת ותסתכלו מהחלון תראו את הרכבת הנעקפת נראית על רקע הנוף כאילו היא נוסעת לאחור.
אכן, הצבע האדום מזכיר דם, אך דווקא תנועתו המהירה של הכוכב מזרחה, עצירתו ולאחר מכן נסיגה משמעותית שחוזרת חלילה מספרת את הסיפור כולו. בתיאורים המעטים להם זוכה אל המלחמה הארור נכתב כי "ארס" הוא אל אכזרי, רצחני, עקוב מדם, וקללת המין האנושי בהתגלמותה. סמליו העיקריים היו כלי מלחמה, חנית וקסדה. אך שימו לב: למרות תיאורים מסמרי שיער אלה הוא מתואר כפחדן, הגונח מתוך כאב ובורח בהיפצעו.
מי זה ההוא שגם מביא עימו לכל מקום דם, אבל גם בורח מפחד המלחמה ונסוג לאחור? כמדומני שאין ישות שמימית יותר מתאימה ממאדים לייצג אותו.
ואם הגעתם עד לכאן, קבלו את ההמנון שכתב הומרוס על אל המלחמה. בתרגום של שלמה שפאן:
אָרֵס רַב-אוֹן בַּעַל כּוֹבַע הַפָּז, אֵל מֵעִיק עַל רִכְבֵּהוּ, עַז הַלֵּבָב, אִישׁ מָגֵן, נֶאְפַּד נְחוּשָׁה, מַצִּיל קֶרֶת, אֵל חֲזַק-יָד לְלֹא יֶגַע, אִישׁ רֹמַח, חוֹמָה לָאוֹלִמְפּוֹס, אָב לַבַּת נִיקֵי יְפַת הַקְּרָבוֹת וּבֶן-בְּרִית לְזוֹ תֶּמִיס, מֶלֶךְ עָרִיץ לִבְנֵי-מֶרִי, מַנְהִיג נֶאֱמָן לִמְתֵי-ישֶׁר, / 5 שֵׁבֶט גְבוּרוֹת בְּיָדְךָ; הַמְסוֹבֵב אֶת גַּלְגַּל הַשַּׁלְהֶבֶת
בֵּין מַזָּלוֹת בְּשִׁבְעַת הַשְּׁבִילִים שֶׁבָּאֶתֶר; בְּלִי-הֶרֶף שָׁמָּה סוּסִים קוֹדְחֵי-אֵשׁ בַּשְּׁלִישִׁי מִזְּבוּלִים יִשָּׂאוּךָ; נָא הַאֲזֵן, חוֹנֵן מֶרֶץ הַנֹּעַר, עֶזְרָת לִבְנֵי-חֶלֶד, קֶרֶן אוֹר-חֶסֶד הַזְרַח עַל חַיַּי מִמְּרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם, / 10 אֹמֶץ לִי תֵן בַּקְּרָבוֹת, עַד אֲשֶׁר אֶגְבְּרָה וְאוּכָלָה הָלְאָה לִזְרוֹת הַיִּרְאָה מֵרֹאשִׁי וּמְרִי-פַחַד הַבְרֵחַ, אַף לְדַכֵּא בְּרוּחִי כָּל יֵצֶר שֶׁל מַעַל וָכַחַשׁ; כֵּן גַּם לִכְבֹּשׁ הַחֵמָה הָעַזָּה, חֲמַת-לֵב, תְנִיעֵנִי בּוֹא בְמִלְחֶמֶת דָּמִים אֲיֻמָּה, – אֲבָל כֹּחַ וָאֹמֶץ / 15 תֵּן, הַמְּבֹרָךְ, וְאַתְמִיד בְּחֻקֵּי הַשָּׁלוֹם לְלֹא פֶגַע, הָלְּאָה מֵרַעַשׁ אוֹיְבִים וְתִגְרַת יַד הַמָּוֶת בַּקָּטֶל.
בתמונה: צילום סלולארי של ציורו של פרנס מטצ` (Franz Matsch) משנת 1892 ובו מתואר הניצחון של אכילס כשהוא גורר את גופת הקטור במלחמת טרויה. הציור תלוי בארמון אכיליון באי קורפו ביוון בו זכיתי לבקר במהלך אוקטובר 2021.
