top of page
saturan1-05.png
חיפוש

"כחושך בצהריים" - ליקוי חמה מלא - 8.4.24


את מה שאני חוויתי בעיירת הסקי "מגוג", (מישהו רמז "גוג ומגוג"? 🤣) מחוז קוויבק קנדה, אי אפשר לתאר במילים, זה משהו שצריך פשוט להרגיש, לחוות בגוף. ובזמן אמת לגוף שלי לא הייתה היכולת להתמודד עם עצמת הרגשות שבעבעו בתוכי. ברגע בו השמש חזרה לצוץ מעברו השני של הירח, מצאתי את עצמי מתקשה להסדיר נשימה.


ובראש רצות לי המחשבות: מה זה היה; מה חוויתי עכשיו; מה עכשיו קרה פה; וואו. וואו. וואו. החלום התגשם. זכיתי לחוות בחיי ליקוי חמה מלא. אין לתאר.


ליקוי חמה הוא רגע מזוקק של טבע. פשוט טבע - וזה קורה דווקא ברגע בו הדבר העצמתי הזה – השמש, נבלע מעבר לירח. באותם רגעים יכולתי לדמיין מדוע בעת העתיקה הרגע הזה היה פחד ובעתה. אכן קיים דרקון. זו לא אגדה. זה אמיתי. הנה הוא פשוט בלע את השמש. הייתה שמש. ואיננה עוד. חרדה קיומית של ממש.


הדקות שלפני הליקוי המלא. צילומים: משה גלנץ





ההבדל בין ליקוי של 99% לליקוי מלא הוא שמיים-ארץ. אור-חושך. ככה פשוט. הרגע הזה של "אור" כאשר השמש לוקה 99%, ואז רגע אחרי "חושך". "חושך". כוכבים מבצבצים בכיפת השמיים. והנה הגיע האירוע לו חיכיתי. התופעה האסטרונומית לשמה טסתי עד לכאן. ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי. והיו בסך הכול 210 כאלה. 3:30 שניות, 210 שניות. נדירות. ואני צריך לצלם, להצטלם, לראות, לחוות, להביט בשמש עצמה ולהתמוגג מהמראה המרהיב והמטורף של התפרצויות השמש, את הקורונה של השמש, ופתאום אני יכול לדמיין את ציורי הילדים עם הקרניים. זה נראה ככה. יש לה באמת קרניים. הן כך מציצות בשולי הירח – ולא צריך משקפיים כדי להסתכל. פשוט לפקוח עיניים. הנה הם שם. ואז לאט להביט סביב. לראות את האופק שנראה כאילו עכשיו שעת דמדומים, ואז להיזכר - הבטחתי לעצמי לאתר את כל כוכבי הלכת, ואולי את השביט. ורגע, צריך גם לבדוק האם בעלי החיים מתנהגים מוזר, אבל איך אפשר שלא להיות כאן. בכאן. בעכשיו. עם אלפי האנשים.


ואיך אפשר להספיק הכול?



צילום: Matt Bertrand


צילום: Matt Bertrand

צילום: Matt Bertrand

צילום: Matt Bertrand

כתמי שמש על רקע הירח ההולך ומכסה את השמש. צילום: Matt Bertrand


וכמו שזה בא, פוף, זה נעלם. קצב הליקוי נע במהירות של 660 מטרים בשניה, 2400 קמ"ש. ומחושך, ל"ויהי אור", ברגע אחד. והרגע הזה, הוא כל כך בלתי נשכח.... כל כך בלתי נתפס.


תגידו לי אתם איך אפשר לנשום אחרי זה. אני לא הצלחתי.


עוד אכתוב טור עומק לבלוג בו אתאר את המסע בשלמותו.


שלכם, משה גלנץ

ובתקווה לימים שקטים יותר ❤️



צילומים: משה גלנץ, ו-Matt Bertrand

53 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Commentaires


dc4-03-03b.png
bottom of page