היו לי שני חלומות - לצפות באורות הזוהר הצפוני ולהגיע אל הפיורדים הדרמטיים של נורבגיה. את שניהם הוא הגשים בלילה אחד בלתי נשכח. רשמים ממסע "אייס צ'אלנג'" חוצה נופים עוצרי נשימה בארץ הקרח לפלנד. חלק ראשון
כתב: משה גלנץ
שלוש מדינות חצינו בשבעה ימים בלי להרגיש שעוברים גבול. בכל פעם חלפנו מול שלט קטן בצד הדרך המבשר שהגענו למדינה חדשה. רק הנוף המשתנה אט-אט לאורך המסע מסמן שלפלנד הוא חבל ארץ כל כך מגוון.
ערבות השלג שקיבלו את פנינו בצפון פינלנד השתנו לפסגות עוטות לבן בחלקים ההרריים של שוודיה. בהמשך עמדנו נפעמים מול הפיורדים בקצה הצפוני של ארץ הסלמון - נורבגיה. אבל לילה אחד, הלילה ההוא. הוא היה באמת בלתי נשכח.
ים קרח בקצהו של פיורד נורבגי. (צילום: משה גלנץ)
לקום על שפתו של פיורד בנורבגיה. (צילום: משה גלנץ)
שני חלומות רציתי להגשים במסע הזה: לצפות במופע השמיימי של הזוהר הצפוני - האורורה, ולהגיע אל הפיורדים - לשונות אוקיינוס מרהיבים החודרות לעומק היבשה עטופות ברכסי הרים עצומים ונופים דרמטיים. את שניהם הגשמתי בלילה אחד.
הטבע גדול ומלהיב והאנושות עוסקת בגבולות
בחורף האחרון הצטרפתי למסע "אייס צ'אלנג'" שחוצה ברכבי שטח את פינלנד, שבדיה ונורבגיה - מסע של חברת מאגמה אל מעבר לחוג הקוטב, בלפלנד.
יצאתי יחד עם 24 משתתפים מופלאים וארבעה אנשי צוות מקצועי ומנוסה במיוחד. חשבתי שהאתגר הגדול של המסע יהיה נהיגה עצמית של 1,850 קילומטרים בשבוע אחד, אבל למען האמת, זאת לא הייתה משימה מורכבת במיוחד: הג'יפים מחוממים, הנופים שחולפים מול עינינו בלתי נתפסים ובשום שלב לא הרגשתי שובע מהמראות. להפך, אינסוף תמונות נצרבו בזיכרוני יחד עם רגעים רבים של "וואו", "וואו", וואו" שמיד אחריהם הגיע "וואו" נוסף.
חבל לפלנד כולל בתוכו מראות עוצרי נשימה – יערות ירוקי עד ומדבריות קרח, נהרות ואגמים קפואים, מפלים שוצפים, רכסי הרים עצומים, שמיים כחולים-ירוקים ושקיעות שלא נגמרות. לא אחת תהיתי, איזה יצור משונה הוא האדם: הטבע גדול ומלהיב והאנושות עוסקת בכוח ובגבולות, כאילו שזה מעניין את הנהר או היער אם הוא פיני, שוודי או נורבגי.
גם מזג האוויר הקפוא לא ממש הטריד אותנו. כמה שעות אחרי הנחיתה קיבלנו ציוד שעטף אותנו - מכף רגל ועד ראש, הקור לא חודר את חליפות השלג המקצועיות שלבשנו אפילו במינוס 30 מעלות.
לבן, לבן ועוד לבן. (צילום: משה גלנץ)
נשאר רק לקוות שנזכה לצפות במופע הזוהר הצפוני, ולהתגבר על אתגר שאין לנו שליטה עליו - מזג האוויר. כדי לראות אותו צריכים להתקיים שני תנאים: זרם של חלקיקים מהשמש, וחשיכה מוחלטת. גם כששניהם מתקיימים מספיק ענן סורר שיתקע מעלינו - ואין זוהר.
אמנם במסע כזה הסיכויים דווקא לטובתנו, בזכות המיקום הגיאוגרפי הצפוני כל כך, והעובדה שאנחנו ניידים וגמישים עם הג'יפים הצמודים. אבל גיל שהדריך את המסע דאג להנמיך ציפיות והשאיר את כולנו במתח: "לא בכל מסע זוכים לראות את הזוהר. נקווה לטוב", אמר שוב ושוב עם חיוך ממזרי.
חדוות הגילוי
לכל אורך המסע הרגשתי כמו מגלה ארצות קטן בקצה העולם.
לא אמיץ, או גיבור גדול, ובוודאי לא הרפתקן כמו מגלה הארצות היווני פִּיתֶאַס, שככל הנראה הגיע לחוג הקוטב לפני כ-2,300 שנים, והיה לאדם שנתן לאזור את שמו הלטיני "אוֹלְטִימָה תּוֹלָה" שמשמעותו "הגבול האחרון".
זה באמת מרגיש כמו סוף העולם.
מלבד העובדה שאני מגלה את חוג הקוטב בנוחות יוצאת דופן: רכבי שטח מפנקים, דרכים נוחות, אוכל טעים ומקומות לינה נהדרים, בסופו של דבר, גם ראיתי מופע פראי שפיתאס מגלה הארצות לא זכה לראות – הזוהר הצפוני. הסיבה לכך פשוטה: פיתאס היווני, הגיע לחוג הארקטי בקיץ. בעונה שבה כאשר השמש סוף סוף שוקעת, היא סמוכה לאופק ומאירה את השמיים באור דמדומים. כך שלמעשה, הקיץ בלפלנד מתאפיין בימים ארוכים ובלילות מוארים, וכשהשמיים אינם חשוכים דיים אין סיכוי לראות את זוהר הקוטב.
לראות לבן לאורך 1,850 קילומטרים. ערבות הקרח של לפלנד. (צילום: משה גלנץ)
כשהשמיים הופכים למסך צבעוני
ביומו הרביעי של המסע הגענו לצפון נורבגיה, אל "מלנגן" – כפר נופש נורבגי קטן השוכן בשפתו של פיורד מושלם. כשעתיים לאחר רדת החשיכה ירדנו אל החוף. גלי הים כמעט ליחכו את רגלנו, הרים מושלגים עטפו אותנו מכל עבר והעיניים היו נשואות לשמיים זרועי הכוכבים. ואז זה קרה. הזוהר הופיע, ובאחת פתח את המופע המיוחד שראיתי בחיי - מרהיב, מסעיר, צבעוני, ופלאי.
מופעי הזוהר הם רבגוניים: החל מכתמים זוהרים, דרך רצועות, מפלים, ומסכים של אורות וכלה בצורות דמויות ושלהבות. את כולם זכינו לקבל בלילה אחד. והירח? בשלב כלשהוא גם הוא עלה מעל האופק והצטרף לחגיגה - מוסיף לשמיים גוון תכלת עדין בין רצועות הזוהר שלא פסקו להתנועע.
רצועות, מפלים, ומסכים של זוהר. (צילום: משה גלנץ)
איך מתרחש מופע הזוהר?
להרבה מהתופעות שרואים בשמי הלילה אחראי השילוב של תכונות האטמוספרה והשדה המגנטי. הראשונה מביניהם היא הזוהר הצפוני (או הדרומי), הנגרם מהתנגשויות של חלקיקים טעונים חשמלית, בחלקיקים הנמצאים בחלק העליון של האטמוספירה הקרוי "יונוספרה". ההתנגשויות מעוררות את החלקיקים ובדעיכתם הם פולטים אור. הצבעים ומשך התופעה משתנים בהתאם לסוג ולשטף של החלקיקים המעוררים.
לכדור הארץ קיים שדה מגנטי שמקורו אינו ידוע בוודאות. משערים שהוא קשור לליבת הברזל והזרמים שבה. האזור שבו שולט השדה המגנטי של כדור הארץ קרוי "מגנטוספרה". הוא אינו כדורי אלא נמשך כ-65,000 קילומטרים לכיוון השמש והרבה מעבר לכך לכיוון ההפוך.
עיני היו נשואות לשמיים זרועי הכוכבים, כשהזוהר הצפוני הופך אותם למסך צבעוני מרהיב. רגלי לעומת זאת היו נטועות בשפתו של פיורד מושלג בצפון נורבגיה. אין לתאר. (צילום: משה גלנץ)
קווי השדה המגנטי של כדור הארץ "מוליכים" את החלקיקים הטעונים חשמלית לאורכם. התוצאה היא ריכוז חלקיקים בסביבות הקטבים המגנטיים, שם קווי השדה צפופים יותר. מקורם של רוב החלקיקים הטעונים הוא השמש, ולכן הזוהר מתגבר בעת פעילות חריגה (התפרצויות) של השמש.
למזלנו, בשנה האחרונה השמש נמצאת בשיא מחזור הפעילות שלה, ולכן גם הצוות שכבר ראה דבר או שניים בחיים, לא ידע את נפשו מרוב התרגשות. "מופעי זוהר כאלה לא רואים בכל מסע בלפלנד. זכינו", אמר גיל. אם הייתם רואים את הפנים שלו באותו הלילה הייתם יודעים שהוא התכוון לכל מילה.
מה עוד נותר לי לבקש? מסע בחלל בהחלט יכול להיות החלום הבא. יש בי תקווה שגם אותו אגשים יום אחד. בינתיים אני חווה את הרגעים שהחיים זימנו לי ומחבק אותם חזק חזק לליבי.
רוצים לקרוא עוד על המסע? כנסו כאן
Comments